| בפני: | כבוד השופטת א' חיות |
| | כבוד השופט י' דנציגר |
| | כבוד השופט ע' פוגלמן |
| העותר: | מוריסיו חינה |
| | נ ג ד |
| המשיבים: | 1. מדינת ישראל, משרד הבטחון, אגף השיקום |
| | 2. מנכ''ל משרד הבטחון , מר אודי שני |
| | 3. סמנכ''ל וראש אגף שיקום נכים, מר קותי מור |
| | 4. מנהלת מחוז רחובות - הגב' מנוחה הלפרין |
| עתירה למתן צו על תנאי | |||
| | | | |
| | | | |
| בשם העותר: | בעצמו |
| בשם המשיבים: | עו"ד שרון רוטשנקר |
השופט ע' פוגלמן:
1. העותר הוא נכה צה"ל, שדרגת נכותו הועמדה על 83 אחוזי נכות. באפריל 2008, עוד בטרם הוכרה נכותו על-ידי משרד הביטחון, רכש העותר בית מגורים המותאם לנכותו, הכולל מעלית ובריכת שחייה המשמשת לצרכים רפואיים. בחודש נובמבר 2009 הגיש העותר לאגף השיקום במשרד הביטחון, בקשה לקבלת מענק להתאמת דירה למגבלותיו של נכה מטעמים רפואיים, לרבות מענק בגין התקנת מעלון, מכוח הוראת אגף שיקום נכים מספר 62.12 (להלן: הוראה 62.12). ביום 17.1.10 נמסרה לעותר תגובת אגף השיקום בה צוין, כי אין באפשרות הוועדה המחוזית של האגף לדון בבקשתו. זאת, משום שהסכום שהתבקש על-ידו חורג מסמכותה, וכן משום שהעותר מתגורר בדירה שהותאמה זה מכבר לנכותו. תגובה זו התבססה על עמדתם של המשיבים שלפיה הוראה 62.12 מיועדת למקרים בהם נדרש נכה להתאים דירה קיימת לנכותו ולמקרים בהם נכה רוכש דירה שלצורך התאמתה למוגבלותו יש לבצע בה שינויים. בצד האמור נמסר לעותר, כי בקשתו תועבר לוועדת חריגים. במאמר מוסגר יצוין, כי ועדת החריגים מייעצת לוועדה המכונה "וועדת למ"ד" – הפועלת בהתאם לכללים שקבע שר הביטחון ולפי הוראת נוהל של משרד הביטחון – ועוסקת אף היא במתן המלצות למנכ"ל משרד הביטחון ביחס להטבות הניתנות לפנים משורת הדין לנכי צה"ל שאינם עומדים בקריטריונים הקבועים בהוראות אגף השיקום. בהמשך, התבקש העותר להמציא לוועדת החריגים מסמכים בדבר מצבו הכלכלי. ביום 15.8.2010 נידון עניינו של העותר בפני וועדת החריגים, אשר דחתה את בקשתו לאחר שקבעה, כי מצבו הסוציו-אקונומי אינו מצדיק מתן סיוע לפנים משורת הדין. בעקבות זאת, פנה העותר למנכ"ל משרד הביטחון ולראש אגף שיקום נכים ולטענתו, בהודעה טלפונית מטעם משרד הביטחון ואגף השיקום נמסר לו כי נימוקי וועדת החריגים עומדים בעינם.
2. מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה משיג העותר על דחיית בקשתו לקבלת מענק. לטענתו, אגף השיקום הביא בחשבון שיקוליו שיקולים שאינם רלוונטיים לקביעת הזכאות לקבלת המענק ואינם נכללים בתנאי הסף המפורטים בהוראה 62.12. עוד גורס העותר כי החלטת המשיבים לדחות את בקשתו מפלה בין נכים על רקע מצבם הכלכלי. בנוסף, מעלה העותר השגות שונות באשר להוראות אגף השיקום לגופן.
3. בהתאם להחלטה מיום 14.9.10, הגישו המשיבים תגובה בגדרה הם טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף מפאת קיומו של סעד חלופי. לטעמם, עניינה של העתירה נופל בגדר המקרים המנויים בפרט 26(1) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 ועל-כן על העותר להפנות את עתירתו לבית המשפט לענינים מינהליים. המשיבים מוסיפים ומציינים, כי דחיית בקשתו של העותר על-ידי וועדת החריגים היא בגדר המלצה בלבד; וכי בכוונתם להעביר את הבקשה לדיון בפני וועדת למ"ד. משכך, טוענים הם, כי למעשה בעניינו של העותר טרם נתקבלה החלטה סופית ובנסיבות אלה יש לראות את עתירתו כעתירה מוקדמת.
4. בתשובת העותר לתגובת המשיבים הוא טוען, בין היתר, כי עניינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים דיון בעתירה בבית משפט זה חרף קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים. זאת, להשקפתו, משום שנסיבות המקרה מעוררות שאלה משפטית עקרונית ביחס לנוהלי אגף השיקום ואופן התנהלותו שיש בהם, כך על פי הנטען, לפגוע בזכויות הנכים. העותר ממשיך וטוען, כי מעולם לא נאמר לו – ולו ברמז – כי בקשתו תועבר לבחינה נוספת בפני ועדת למ"ד. יתרה מכך, לטענתו, המגובה בתצהיר, הובהר לבנו, המטפל בענייניו מול אגף השיקום, כי הטיפול בבקשתו הסתיים וכי ככל שהוא מעוניין להשיג על החלטות אגף השיקום, פתוחה לו הדרך לנקוט בכלים משפטיים.
5. לאחר בחינת העתירה, תגובת המשיבים ותגובת העותר, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. כידוע, בית משפט זה לא יידרש לענין המצוי בסמכות עניינית מקבילה של ערכאה שיפוטית אחרת, אלא במקרים חריגים ביותר, בהם עולה שאלה בעלת אופי עקרוני כללי ויוצא דופן (ראו: בג"צ 805/10 מנדרו נ' שר הפנים (לא פורסם, 4.2.10); בג"צ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (לא פורסם, 30.4.09)). עניינה של העתירה שלפנינו הוא, כאמור, בדחיית בקשתו של העותר לקבל מענק מכוח הוראת אגף שיקום נכים מספר 62.12. על-פי סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 ופרט 26(1) לתוספת הראשונה לחוק זה, עתירה הנוגעת ל"החלטה של רשות בענייני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון" תידון בפני בית המשפט לעניינים מנהליים (והשוו: עע"ם 7605/09 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 4 לפסק-דינו של השופט א' גרוניס (לא פורסם, 25.3.10)). כלל זה יפה גם לעתירה שלפנינו, ולא מצאנו כי בענייננו מתקיימים טעמים חריגים המצדיקים את הידרשותו של בית משפט זה לעתירה חרף קיומו של סעד חלופי כאמור (והשוו בעניין זה: בג"ץ 1661/05 המועצה האיזורית חוף עזה ואח' נ' כנסת ישראל ואח', פ"ד נט(2) 481, 582-580 (2005)). לשם שלמות התמונה נוסיף ונאמר, כי העובדה שבעתירתו מעלה העותר, אגב אורחא, טענות התוקפות את נוהלי אגף השיקום – אף היא אינה מצדיקה את בירורה של העתירה בפני בית משפט זה. הסעד העיקרי המבוקש בעתירה הוא ביטולה של ההחלטה שניתנה על-ידי אגף השיקום בעניינו של העותר וסעד זה מצוי, כאמור, בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. את הטענות הנלוות, התוקפות את הוראות אגף השיקום, יוכל העותר להעלות, בדרך של תקיפה עקיפה, גם בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. שכן, כפי שנפסק, אפשרות של "תקיפה עקיפה" של פעולה מינהלית מקימה לעותר סעד חלופי. מטעם זה יש לדחות את העתירה על הסף (השוו: בג"צ 6090/08 ברגר נ' שר המשפטים (לא פורסם, 11.8.08); בג"צ 2055/02 עבייד נ' שר הבטחון (לא פורסם, 12.12.2002)).
6. כאמור, המשיבים ציינו בתגובתם כי בעניינו של העותר טרם נתקבלה החלטה סופית וכי בקשתו תועבר לבחינה של וועדת למ"ד. נעיר, כי בפנינו לא הוצגו מסמכים המעידים על כך שעניין זה הובהר לעותר, אשר טוען, כזכור, כי נמסר לו שהטיפול בבקשתו הסתיים. נוכח עמדתנו לפיה דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי, אין אנו נדרשים להכריע בשאלת היותה של העתירה שלפנינו עתירה מוקדמת. מכל מקום, אם כנטען עניינו של העותר עודנו תלוי ועומד והחלטה סופית בעניינו תתקבל רק לאחר דיון העתיד להיערך בפני וועדת למ"ד, הנחתנו היא כי ההחלטה תינתן במהירות הראוייה. העותר יוכל להשיג גם על החלטתה של וועדה זו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.
נוכח האמור, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות.
ניתן היום, י' בכסלו התשע"א (17.11.10).
| ש ו פ ט ת | ש ו פ ט |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה