| ע"פ 7820/10 |
| בפני: | כבוד הנשיאה ד' ביניש |
| המערערים: | 1. ולרי טולצ'ינסקי |
| | 2. אלכסנדר טולצ'ינסקי |
| | נ ג ד |
| המשיבים: | 1. דני גולדברג |
| | 2. סרגי קוזלוב |
| | 3. תדהר צור |
| | 4. מדינת ישראל |
| עצמו מלדון בקובלנה פלילית 106/08 |
בשם המערערים: עו"ד סאיד ג'בארה
לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 24.10.2010 (השופט נ' שטרנליכט) שלא לפסול עצמו מלדון בקובלנה פלילית 106/08.
1. בדצמבר 2008 הוגשה על ידי המערערים קובלנה פרטית כנגד המשיבים. ברם, וכפי העולה מהחלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט, חרף חלוף הזמן ונוכח התנהלות בעייתית מצד הקובלים, לא ניתן היה לדון בקובלנה לגופה תקופה ארוכה. בין היתר, ציין בית המשפט באחת מהחלטותיו כי אדם היושב בדיונים באולם בשם מאירסון (להלן: מאירסון) ושאינו צד להליך, אשר בשלב כל שהוא אף ביקש לייצג את הקובלים ובקשתו נדחתה, מפריע למהלך הדיון. בדיון האחרון, שהתקיים ביום 5.10.2010, העיר בית המשפט פעם נוספת למאירסון, וציין כי אם לא יחדל מהפרעה להתנהלות הדיון, יאלץ שלא להתיר את שהותו באולם. ואכן, בהמשך הדיון יצאה החלטה מבית המשפט כי על מאירסון לעזוב את האולם נוכח המשך הפרעתו לניהול הדיון.
מיד לאחר החלטה זו של בית המשפט, פנה נציג הקובלים לבית המשפט וביקש ממנו לפסול עצמו. כטעם לבקשת הפסילה ציין בא-כוח המערערים את הערתו של בית המשפט בנוגע לידידותו עם הרשם עזריאלי (להלן: הרשם), שעשוי לטענת בא-כוח הקובלים לשמש כעד, ואם יוחלט על עדותו יאלץ השופט לפסול עצמו. בנוסף, ציין נציג הקובלים בבקשתו את חילופי הדברים בין בית המשפט למאירסון וטען כי יש חשש שהתגבשה דעתו של בית המשפט על אדם זה, שעתיד גם הוא להעיד בהמשך הדיון בתיק.
2. בהחלטתו, שהתקבלה במהלך הדיון בנוכחות הצדדים (להלן: החלטת הפסלות) הביע בית המשפט תמיהה על בקשת הפסלות. בית המשפט אכן הבהיר בתחילת הדיון כי אם יעמדו הקובלים על העדתו של הרשם יאלץ לפסול עצמו, אך בית המשפט הוסיף ופירט את תגובת הקובלים להערתו זו, לפיה ישקלו האם לעמוד על עדותו של הרשם או שיסכימו לוותר עליה. נוכח תגובה זו הביע בית המשפט את הפתעתו מהשינוי בעמדת הקובלים, כאשר זמן קצר מאוד לאחר מכן שינה נציג הקובלים עמדתו וביקש לפסול את בית המשפט בשל אותה הערה עצמה הנוגעת לרשם. באשר לחילופי הדברים עם מאירסון הבהיר בית המשפט כי בבקשתו את מאירסון לצאת מהאולם אין כדי לשקף קביעת מהימנות של מאירסון עצמו כעד, ובוודאי אין בה כדי להעלות חשש למשוא פנים כלפי הקובלים.
3. על החלטה זו הוגש ביום 24.10.2010 הערעור שבפניי. בערעור מתמקדים המערערים בטענות הנוגעות ליחסו של בית המשפט למאירסון, המוגדר על ידם "עד מפתח". לטענתם, נראה כי בית המשפט גיבש דעה שלילית ועויינת כלפי מאירסון, שהתבטאה בדיון האחרון כמו גם בדיונים קודמים. בשולי הדברים מציינים המערערים את הערתו של בית המשפט בדבר הצורך לפסול עצמו באם יעיד הרשם יזרעאלי נוכח היכרותם של השניים.
לאחר עיון בטענות המערערים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. לעת הזו, לא קמה עילת פסלות כלפי בית המשפט. הלכה היא, כי התבטאות שופט – יהא תוכנה אשר יהא – אינה יכולה להביא כשלעצמה לפסילת השופט. יש לבחון את משמעותה של ההתבטאות ולקבוע האם אמנם ישנו חשש ממשי למשוא פנים (יגאל מרזל דיני פסלות שופט, 194 (2006)). במקרה שלפני אין התבטאותו של השופט בנוגע לעד הפוטנציאלי מאירסון מקימה כל חשש למשוא פנים או לסגירת דעתו בנוגע למהימנות העד או ביחס אליו, וכל מהותה בהשלטת סדר באולם הדיונים, מתוקף תפקידו של השופט כמנהל הדיון שבפניו.
בנוגע להעדת הרשם יזרעאלי, הרי שטענות המערערים במישור זה מקדימות את זמנן, שכן טרם הוחלט על ידם האם יבקשו להעידו במסגרת ההליך. היה ויוחלט על ידם לזמנו, יבחן השופט האם קמה עילה לפסילתו, וההכרעה תיפול על פי הנסיבות במועד הרלוונטי.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ד בכסלו התשע"א (21.11.2010).
| | | ה נ ש י א ה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה